השנה מלאו לי 56 שנים. מה רוצה אשה בגילי כמתנת יומולדת? כמובן, לרוץ אולטרה מרתון של 56 ק"מ-ק"מ אחד לכל שנה… אלמנטרי! לא ככה??? 
כפועל יוצא של בחירת מתנת יום-ההולדת נפלה הבחירה על TWO OCEANS ULTRA MARATHON קייפטאון, שהינו אכן 56 ק"מ של ריצה. גישה חדשה ושונה מהמאמן המתחדש תמיד, בשונה מהכנה קודמת למרתונים שהתבססה בעיקר על נפחי ריצה גדולים. הייתי יוצאת לריצה של שעה-שעתיים. עושה במשך חצי שעה אין סוף מכרעים,לאנצים, שכיבות סמיכה, דילוגים, ועל הרגליים ה"מתחזקות" והעייפות האלה יוצאת שוב לרוץ…. האמונים הראשונים הרגישו קשה קשה, על גבול הבלתי אפשרי, אבל, מפעם לפעם זה השתפר. החיזוק חולל נפלאות! כשהגעתי לרוץ את הריצות ארוכות מאד, של מעל 30 ק"מ בכל פעם, הן היו ללא כאב או פציעות, ובהנאה גדולה. אפילו בשלב הזה לא השתתקו השיחות, ההיכרויות וחילופי הדברים המשעשעים בין הרצים. חברתי לזמן קצר לקבוצת רצים צעירים מקומית, שאחד מהם הכתיב את הקצב בקריאות רמות. רצתי קצת לסירוגין עם גויס וג'ון מאנגליה, אלטה מדרום אפריקה, ועד רבים אחרים. .. עוד ירידות ועוד עליה ארוככככה שבסופה חציתי את קו המרתון… כן, עברתי 42.200 ק"מ ועדיין המירוץ בעיצומו. עדיין 14 ק"מ לפני. לראשונה בחיי שאני מתמודדת עם המרחק הזה. כאן כבר התחילו קצת התכווצויות ברגליים וכאבים פה ושם. אבל, עדיין הרגשתי טוב וטיפלה הצטערתי שעוד מעט זה יגמר… בק"מ ה48 הופיע משברון. פתאום הרגיש קשה קשה. צריך להוריד את הראש, לנשום עמוק, מחשבה טובה – ולהמשיך הלאה. נזכרתי שלרן שילון יש גם כן יומולדת עוד מעט – והוא יהיה בן 48. ק"מ 48 עבורך, רן ! בק"מ ה50 חשבתי שזה הגיל שבו התחלתי לרוץ, וכמה כייף לי שיכולה. בק"מ ה53 הופתעתי שאני עדיין רצה… 2 הק"מ האחרונים היו שוב בעליה…
רן שילון המאמן המסור שכבר 5 שנים מנחה, מלווה, מכיל, תומך ובונה אותי למטרות שרק הולכות וגדלות. חברותי וחברי הנפלאים לקבוצה, לאימונים ולתחרויות. ילדי שתומכים ומעודדים ,וגם הם משוכנעים כבר שאמא נולדה לרוץ… ורוני, בן זוגי האהוב, העזר שנגדי, שלולא הוא כל זה לא היה קורה. כמו שגלית, חברתי הטובה והמקסימה כתבה לי ביום שנסעתי: "אני מאחלת לך שתהייה לך חווייה הכי מעצימה , הכי מרנינה והכי מחזקת. אני מאחלת לך שהשירים שבך לא יפסיקו להתנגן. ושתעשי את זה כמו גדולה. ועם הדגל שלנו בסיום." אכן, אכן… לפעמים חלומות מתגשמים וכמה טוב שחלמנו דליה מיכאלי |
עברתי את קו הסיום בחיוך ענקי, רטובה עד לשד עצמותי ומרובבת בבוץ. עם דגל ישראל ביד עמדתי ושרתי את התקווה. תמיד תמיד, בתחרויות בח"ול -אני קודם כל ישראלית!
Leave A Comment