על מטרות שאני בוחר ועל מטרות שבוחרות אותי

ההכנות למרתון הראשון היו מלוות בהמון הישגים בדרך, פעם ראשונה 5 ק"מ, פעם ראשונה 10 ק"מ. כל מרחק שרצתי כל תחרות קטנה/גדולה שהשתתפתי היו הראשונות. ואז הגיע מרתון טבריה.

מה למדתי ? שאפשר להשיג את הבלתי אפשרי. הבחירה במרתון הייתה בחירה במטרה משנת חיים. לא רק שנכנסתי לעולם המופלא של הריצה למרחקים ארוכים אלא שבאמצעות הריצה מצאתי את הייעוד שלי (רצים עם רמי : rwr.org.il. ).

בינואר 2011 רצתי את המרתון הראשון בחיי, מרתון טבריה. רוץ תהנה ותסיים עם טעם של עוד, זו בגדול הייתה התכנית. זו הייתה המטרה. זו הייתה ריצת מרתון קשה מנטלית ופיסית, ארוכה מאד (קצת יותר מחמש וחצי שעות, אני איטי), כשמסביב היה פסטיבל.

המרתון הזה, הוליד אותי כמרתוניסט ואת עמותת "רצים עם רמי".

שנת 2011 אופיינה בשגרה ברוכה ומקוללת כאחת, רצופה במטרות ביניים שאני בוחר. כשהסתיימו החגיגות היה צריך למצוא יעד חדש. ובמרתון כמו במרתון, לאחר שרצת אחד בארץ  – המסלול הטבעי הוא לרוץ מרתון בחו"ל, אחד המרתונים באירופה…  מהר מאד הוחלט כי המרתון הבא יהיה מרתון אמסטרדם.

במהלך 2011 הריצה הפכה ממשהו חדש ומרגש, למשהו שגרתי ששזור בשיגרת החיים ובשגרה כמו בשגרה יש משברים. פתאום הופיעו הפציעות : דלקת בגיד הכתף, דלקת בברך, שהופיעה בין אירועי מרתון ירושלים למרתון תל אביב. המשקל שוב טיפס קלות כלפי מעלה, אחרי הקילוגרמים שצנחו במהירות לקראת המרתון הראשון.

השגרה זימנה מצד אחד תסכולים קטנים : פתאום לא בא לך על אימון כזה או אחר, פה ושם ויתרתי על ריצת אימון (ששש… אל תספרו למאמן). ויחד עם זה, מטרות ביניים צצו, 10 ק"מ בעין גדי (שיא אישי, נטול התרגשות), 5 ק"מ בפארק הירקון (עוד שיא אישי, נטול התרגשות). היה את הר לעמק שהיה חוויה עמוקה ומרגשת אבל לא הרגיש כמו מטרה גדולה. הבנתי שלא תמיד מגיעים לפסגת ההישגים ואפשר להנות גם מהגבעות הקטנות שבדרך, תסכול זה בסדר ולוותר מדי פעם זה גם בסדר.

הקיץ הגיע ואתו העלייה באחוזי הלחות והטמפרטורות, ככל שמרתון אמסטרדם התקרב החלו לנקר הספקות. משהו הרגיש לא מתאים, הרגשתי שזה לא זה, או כמו שמשינה שרים "מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל". לא זוכר מה הפיל את האסימון (כן זוכר, מחנה אימונים קשה במיוחד בבית שאן , 2-3 ריצות שבהן נראיתי ממש רע בבן שמן בשילוב נסיבות אישיות) והוחלט – מוותרים על אמסטרדם.

מה במקום ? 32 ק"מ בסובב עמק. תחרות שהייתה מאד חשובה עבורי. מעולם לא רצתי כל כך הרבה זמן עם חיוך על הפנים. תחרות חשובה שבה הבנתי שאני הכי אוהב ריצות שטח. ריצות שטח יותר טובות לי (אני סובל פחות מפלאשבקים שמסיעים אותי הלוך ושוב ללבנון במהלך הריצה – *החיים של רץ למרחקים ארוכים עם פוסט טראומה ממלחמת לבנון). תחרות חשובה שהמחישה לי שלמרות השגרה, אני נמצא במקום אחר מבחינת ריצה.

ואז הגיע שוב מרתון טבריה.

מה למדתי ??  keep moving forward (סליחה על הצרפתית). שגרה זה לא קללה, יש שגרה מבורכת.

ינואר 2012 עוד מטרה גדולה, לא גדולה, גדולה !! אבל גדולה מרתון טבריה ה-35 והשני שלי. הגענו לטבריה הפעם עם יעדים חדשים, ניהול זמן בריצה, יעד זמן של ריצה מתחת ל-5 שעות (יעד שלא הצלחתי לעמוד בו). והנה יצאנו לדרך. היה מדהים, היה קשה (שוב נסעתי וחזרתי ללבנון בחצי השני של הריצה). אמנם מטרות הריצה שהוצבו לא הושגו, לכאורה כישלון. אבל סיימתי עם חיוך ותחושת הישג עצומה !! היי, בכל זאת גילחתי כ 19 דקות מהזמן של שנה שעברה. הבנתי שזה תהליך, זה שיפור תמידי, בפעם הבאה זה יהיה טוב יותר. העיקר להמשיך להתקדם !!! זוכרים ??

ספטמבר 2012 מסע לעתיד – עוד מטרה גדולה שמשנה אותך, מטרה שבוחרת אותך. מה הלאה ?? כבר בקיץ, כשהוחלט לוותר על מרתון אמסטרדם, היה ברור שחוזרים לטבריה. עוד לפני שחזרתי לטבריה היה ברור לי שאני מגיע הפעם לטבריה מתוך ידיעה שהמרתון הזה יהיה סוג של תחנת ביניים (שכבודה במקומה מונח), בדרך לתחנה הגדולה הבאה. אבל מה התחנה הגדולה הבאה ?? אז מה עושים ?? לאן נוסעים מכאן ??

היה לי ברור שאני צריך יעד שיהיה מצד אחד מרתק, שיהיה משהו גדול בחו"ל, אבל זה ברמה הטכנית. הייתי צריך יעד שיגרום לי להשתנות שוב, אולי לא לשנות אותי שוב כאדם כמו שגרמה לי בעבר הבחירה להיכנס לעולם הריצה, אבל שישנה אותי כרץ, שימשוך אותי למעלה (מילת מפתח שעוד נחזור אליה). מצאתי. בואו אספר לכם על היעד הבא שלי. בתרגום חופשי לעברית הוא מכונה מרתון העלמה הצעירה. יש כאלה שטוענים שהוא המרתון הקשה בעולם, יש כאלה שטוענים שהוא המרתון היפה בעולם. אני מכנה אותו המרתון השלישי שלי. מרתון יונגפראו jungenfrau

מרתון שטח בהרי האלפים, הריצה מתחילה במרכז העיירה אינטרלקן (Interlaken) בשוויץ והרצים עוברים טיפוס של 1823 מטרים עד הסיום בהר היונגפראו. 10 ק"מ הראשונים של המסלול הם מישוריים, באופן יחסי, אולם מנקודה זו הטיפוס מתחיל ומגיע לשיא גובה של 2205 מ'. לפחות יהיה לי תירוץ טוב לרוץ לאט.  הולכת להיות שנה במגמת עלייה. איזה כיף

רמי יולזרי