מי שלא רץ – עף!!

"אם תרוץ על הדשא – היא תזנק עליך סיק-סק"

כבוד ראשון ניתן לסיקסק בשל יופיו ואורך רגליו. השם ניתן לו עקב קריאותיו החזקות שמקדמות אותנו על המסלולים. בעבר קינן הסיקסק סמוך למקומות מים אלא שבשנים האחרונות הוא מקנן בפארקים וגנים עירוניים. הסיקסקית מטילה את ביציה על האדמה, "כאן אצלנו במגרש" ולכן בחדשים אלה – מי שרץ במרכז הדשא, קרוב לקן, מסתכן ששני סיקסקים בתצורת טומהוק – יזנקו עליו. בהדר יוסף נצפו 3 זוגות בחלק המזרחי, ועוד שניים בשולי האצטדיון ממערב. ראוי לציין שהסיקסק הוא מונוגמי, ללמדך שישנם זנים שהמונוגמיה טבעית אצלם גם אצל הזכר… כמוכן, הם טריטוראיליים ומקננים בכל שנה – באותו מקום עצמו. בימים אלה ניתן לראות את הגוזלים שהם עצמאיים מרגע פקיעתם, 2 או יותר. אצלנו במגרש אין לגוזלים סיכוי רב לבקוע כי העורבים אורבים לביצים ממרומי האקליפטוס.

מאינה – יבוא מהודו

שניה בתור היא המאינה, עליה לא למדנו כשהיינו בגן הילדים כי זו ציפור חדשה בארצנו. שימו לב אליה, היא יפה עם הצהוב הזה ליד העין וכתם לבן בכנפה במעופה. המאינה היא זרזיר הודי שבגלל סילסולי שירתו הפך לציפור מחמד. שלא כמו אופנות הודיות בנות חלוף, המאינה השתקעה אצלנו לצמיתות. פרטים שלה ברחו כנראה מן הצפארי או ממגדלים פרטיים וב 15 שנים האחרונות, הציפור המתוחכמת והחזקה הזו השתלטה על בתי גידול של ציפורים רבות והיא מתרבה במימדים עצומים. התפשטותה מעוררת דאגה שכן מאוסטליה שגם לשם פלשה, שמענו שהיא מזיקה מאד לחקלאים והם נלחמים בה באופן מאורגן. להקות גדולות של מאינות נמצאות אצלנו בירקון וכבר התפשטו עד אשקלון ונהריה. שוחרי הטבע אוהבים לשנוא אותה ומכנים אותה "ציפור פולשת". זו כמובן השקפה פוליטית, כי גם טרומפלדור וגולדה לא נולדו בבית חולים העמק, ולא קראנו להם פולשים, אבל לא נכנס לזה. באיצטדיון הדר יוסף היא נראית על הגדר המזרחית והדשא של המתיחות שמעבר לגדר.                                      

הצוצלת שהיא סוג של תור, כה שכיחה במקומותינו עד שהיא שקופה בעיננו ולא זוכה למבט. לצערה היא אינה לבנה וצחה כאחותה היונה אז אפילו תכונות מיסטיות של הבאת שלום לא דבקו בה. היא סתם הומה לה את ה- "אוּ-תוּק-תוּק-אוּ-רוּ" בקול נמוך ובדגש על ה"תוּק-תוּק"….ובורחת כשאנו רצים מולה. אז מה, לא מגיע לה שנגיד לה שלום? רק ליפות ממנה? שלא כמו הסיקסק, היא מקננת על עצים ולכן היא לא מגרשת אותנו משום מקום, מקסימום מלשלשת עלינו מלמעלה.

מה שמאפיין את שלושת המינים הללו שבכולם אין דו פרצופיות זיוויגית, דהיינו – אין הבדל נראה בין זכר לנקבה, אם זה אומר משהו על מי שמתאמן יותר מדי באיצטדיון – זה חומר למחשבה.

להתראות באיצטדיון, נירה פורן