לאן נעלמתי?

                                                                                Where is Waldo              

אז מה עשיתי?

לפני 3 שבועות מצלצל הטלפון שלי. בצד השני המבטא הניו יורקי הכבד של גלן (כהן), או – Our feerless leader אחרי ברכות קצרות, הוא שואל אותי אם אני פנוי ב 27-29 בחודש לאיזה AR קטן. בדיקה קצרה ביומן ואני מגלה שאין שום דבר שלא ניתן להזיז ואני עונה בחיוב. אח"כ מבקש שישלח לי מייל עם הפרטים

Thrash Pigs הקבוצה מונה 5-6 חברים ונקראת Thrash Pigs (אתם מוזמנים לנסות לתרגם) וכוללת את קרן (מפרו-ספורט), את דיויד, עוד דיויד, ארי, איתן ואת גלן כמובן. המכנה המשותף של הקבוצה: האהבה הגדולה שלהם למרוצי אתגר – Adventure Racing או AR ו… המבטא האנגלו-סקסי הכבד (למעשה, אני הייתי היחיד בקבוצה עם מבטא מצחיק .. באנגלית). הקבוצה נפגשת פעמיים בשנה לארוע אותו הם מארגנים ומוציאים לפועל – מרוץ אתגרי אמיתי הכולל בתוכו חוויות רבות. למה הוזמנתי הפעם להצטרף? כי אחרי הארוע הקודם שלהם – 300 ק"מ בעקבות הנבטים בנגב, הודעתי להם שלעולם לא אדבר איתם יותר אם לא יצרפו אותי ו.. איתן לא יכול היה להגיע. וכמובן התחייבות שלי "להתנהג יפה" ולא למהר. הכל "רגוע” (נשמע מוכר, נכון?)

המייל הגיע אחרי מספר ימים וכלל פרטים תמימים: מתחילים ביום רביעי בשעה 10:00 בחרמון, עוברים כ 60 ק"מ ריצה + 130 ק"מ רכיבת הרים + 7 ק"מ אבובים בירדן + 3 ק"מ קיאקים = 200 ק"מ מסיימים… יום שישי בבוקר. רצוף בלי הפסקות בלי שינה (כמעט)

קובעים להפגש ברביעי ב 05:30 בבית של ארי ברעננה לסיים טעינת הציוד ובדיקות אחרונות ויוצאים לדרך. אנחנו 5 + דני שנוהג ברכב ביד אמונה ומלווה את הקבוצה בכל מסעותיהם האחרונים. התפקיד קשה וגם לו נכונה הרפתקאה מעניינת איתנו בימים הקרובים. הציוד בעגלה מאחור

מה זה AR? כתבתי בעבר מספר פעמים על הפורמטים השונים של מרוץ אתגרי. הפורמט שנבחר הפעם היה הפורמט של מרוץ 48 שעות. היכן הקושי? 48 שעות של פעילות מפרכת, כמעט ללא מנוחה או שינה עבודת צוות – כל אחד מאנשי הצוות סובל בשלב זה או אחר. הצוות מתנהל ביחד וצריך לתמוך ניווטים – כל מי שניווט ובמיוחד בלילה, מכיר את השלב בוא מתחילים "לאנוס" את השטח. למה הכוונה? כאשר בטוחים שנמצאים במקום אחד, אבל נמצאים במקום שונה לחלוטין (ועדיין צריך להגיע לנקודות הקבועות מראש) התזונה הקשה לאורך השעות וכמובן, והכי משמעותי – הגמישות לשנות ולהגיב למה שקורה בשטח – להחלץ מבעיות שונות – מקשיים טכניים של האופניים, שפשוט נשברים מהרכיבה המפרכת, דרך שבילים שלא מסומנים במפה מכיוון שזה עתה סיימו מחלף חדש שעוד לא עודכן, 40+ מעלות בעמק החולה וגשם בלילה בנחל כזיב ועוד ועוד..

אז למה להשתתף? מכיוון שמדובר בחווייה אדירה!

מתחילים

רכיבה בוקר יום רביעי – כולם במצב רוח טוב ואנו נוסעים צפונה לחרמון. הארוע הראשון שלנו – עלייה ברכבל וירידה בפארק האופניים באתר. מגיעים לשם רק כדי לגלות ש.. הפארק סגור (לא שלא בררנו קודם). בודקים בחטיבה ומגלים שלא ניתן יהיה לעלות למעלה בגלל תרגילים של הצבא. מחליטים להתחיל את המסע למטה – 11 ק"מ מהרכבל התחתון לנווה אטיב דרך השטח (אותו מסלול שעלינו בריצה רק לפני מספר חודשים). הדרך הינה דרך חתחתים קשה. בסיומה אנו פוגשים את השער.. נעול. לא משהו שמפחיד אותנו (אתגר או לא אתגר?). מעבירים האופניים מלמעלה והופ אנחנו מתחילים את החלק השני

ריצה החלק הבא הוא ריצה מנווה אטיב לגושרים דרך השטח. הירידה היא דרך נחל גובתא (שגם אותו טפסנו בקיץ האחרון). מדובר במסלול קשה וסלעי המסתיים בבניאס. משם, חוצים הכביש וממשיכים בשמש הצהריים החמה דרך תל פאחר בואכה הגושרים. סה"כ למעלה מ 20 ק"מ קשים שלוקחים למעלה מ 3 שעות ב AR צריך לקחת בחשבון כי הק"מ אינם "רגילים". למה הכוונה? אי אפשר לחשב 10 קמ"ש אלא צריך להתחשב בשטח. בחלקים רבים, עברנו לא יותר מ 2 ק"מ בשעה. פשוט בלתי אפשרי הסיום – בירדן

אבובים בירדן השעה 4 אחר הצהרים ואחרי שעות ארוכות בשמש אנחנו מקבלים בשמחה את ההתאוששות במים הקרים של הירדן. חליפות שחייה וקופצים למים לשעה וחצי של שייט רגוע ונחמד כמובן, שאחרי כ 45ד במים הקרים ללא תנועה, מתחיל הקור לחלחל (ולא רק לי!). עד שנגמר "הסיוט" הזה, כולנו רועדים מקור ומתים לעלות רכב מחדש על האופניים

רכיבה אחרונה להיום הרכיבה האחרונה להיום פשוטה – מבית נחמיה, לאורך הירדן, בהנחה שלא הולכים לאיבוד, בואה חניון בריכת המשושים. החושך יורד מהר ואנחנו נאבקים במציאת תחילת המסלול. אחרי כמחצית השעה של סיבובים במקום, אנחנו בדרכנו דרומה במסלול נח לאורך הירדן, בואכה גשר בנות יעקוב. משם מטפסים לצומת בית המכס ויורדים לכיוון חד נס. דני כבר מחכה בכניסה לחניון. המדורה בוערת והבשר כבר על הגריל. אוכלים, מתאוששים ומתארגנים ללילה ארוך

מתי בפעם האחרונה עברתם את היהודיה.. בלילה? בעשר בלילה אנחנו כבר בדרכנו. חוצים את בריכת המשושים, מטפסים לזוויתן (זוכרים מהטיולים בתיכון?) ומשם דרך חניון יהודיה מתחילים את הירידה הקשה והרטובה של היהודיה, כולל 4 (לא 3, אלא 4) הבריכות הקרירות בהן צריך להתפשט, להחליף בגדים ולעבור את המים עם התרמילים על הגב. האמת? לא היה כל כך קר בשעה 4 לפנות בוקר הגענו לחניית הלילה שלנו. מחליטים לישון שעה ולצאת לדרך ב 6 כמה דקות אחרי 6 התעוררנו. שעתיים שינה עושות נפלאות ואחרי ארוחת בוקר מעולה, יוצאים לדרך

60 ק"מ בחום יוצאים מרמת הגולן ואחרי שמתגלגלים לכנרת מתחילים את הטיפוס שיביא אותנו מ -209 מטרים מתחת לפני הים ל 800 מטרים מעליו. בדרך חוצים את החולה כאשר בהפסקת הצהרים הקצרה (זו של הנקניקיות), אנחנו מודדים למעלה מ 40 מעלות (בצל). משם, מטפסים את הדישון עד למירון. מסלול יפהפה וטכני, ובו מעברים רבים דרך הנחל וחלוקי הנחל שבו.. בשעה 4 אחה"צ, אנחנו מסיימים כ 9 שעות (ברוטו) של רכיבה ונכנסים ללילה השני

"רק" 20 וקצת ק"מ של ריצה את קטע הריצה הבא, אנחנו מחליטים לחלק לשני חלקים – כ 11 ק"מ ראשונים + הפסקת אוכל ושינה + מה שנשאר. בפועל, מתגלה החלטה זו כנכונה ביותר. ה 11 הראשונים לוקחים כשעתיים וחצי. הדרך תלולה ואחנו מטפסים (בקושי רב) אחרי קרן, שהחליטה פתאום ש Speed walking הוא המקצוע שלה. הדרך יפהפיה ועוברת דרך מעיינות רבים הפזורים באזור. בדרך אנחנו מצליחים לפספס סימון בשביל הפונה שמאלה ומפסידים כ 45 דקות של הליכה\ריצה וניווט מיותרים. זה חלק מהמשחק. מגיעים ל"מחנה". המדורה בוערת ודני כבר עומל על ארוחת הערב. ארוחה זריזה + שעה של שינה ואנחנו מוכנים לחלק האחרון של הריצה. רק 13 ק"מ נוספים. רק.

אנחנו מתחברים לנחל כזיב העליון, על בריכותיו הרבות ומעיינותיו. גם בלילה, אי אפשר להתעלם מהיופי הרב. אחרי כשעה של ריצה מהירה (כ 7 ק"מ), מגיעים לכביש ומגלים מחלף חדש ודרכים חדשות באזור. כאן לא תעזור לנו התוכנית המקורית ואחרי כמחצית השעה של תכנון מסלול חדש, אנחנו ממשיכים בדרכנו מי שהיה בתנועת נוער, בטוח זוכר את המסע מים לים. אותו מסע המתחיל בים התיכון, מטפס דרך נחל כזיב, מתחבר לנחל עמוד ומסיים בכנרת. החלק הקשה ביותר של המסלול הוא החלק העליון של נחל כזיב, וכמו שקרן הגדירה אותו – קשה להתרכז בלא להתקל בסלעים כל הזמן, קשה להתרכז מלא להשרט ולהחבל מהענפים מעל, אבל שניהם ביחד.. זה כמעט בלתי אפשרי. 5 ק"מ שהופכים למסע של שעתיים וחצי שבסופם אנחנו חבולים, שרוטים ומרוטים ו.. מוכנים לרכיבה האחרונה!

רכיבה אחרונה השעה 4 לפנות בוקר. אנחנו נמצאים מעל מצפה הילה ומעל המונפורט, לכל אלה שרצו איתנו שם בקיץ האחרון. ארוחת בוקר זריזה, בגדים יבשים (אך.. "מריחים") ונשארו לנו פחות מ 20 ק"מ רכיבה קלה עד לחוף בצת. בשלב זה אנחנו מגלים שקשה מאוד לחשב כמה שעות אנחנו כבר בפעילות. פעולה פשוטה של חיבור וחיסור הופכת לבלתי אפשרית. נראה לי שנשתמש באנרגיה שעוד נשארה לפדל. הרכיבה זריזה ואנו מוצאים עצמנו עד מהרה בחוף. כמובן שחתירה בקיאקים לא באה בחשבון בגלל הים הסוער, אבל לא נראה לי שלמישהו היא ממש חסרה

חוף בצת

                                                    בדרך הביתה

סיכום סה"כ – 210 ק"מ, טיפוס של למעלה מ 3000 מטרים וירידה של 4700. המקום הכי גבוה – 1650 מטרים מעל פני הים. הנמוך ביותר – -209. המהירות הכי גבוהה שראינו – 60 קמ"ש בירידה מרמת הגולן

הספקנו לראות נופים נהדרים, הספקנו לעבור מקור לחום לוהט, ראינו חיות רבות (מישהו העיר שעד שלא רואה פילים, הטיול אינו מושלם. אז.. ראינו את בני דודם, שפני הסלע) התקרבנו אחד לשני, צחקנו, נאבקנו ו.. התחלנו כמובן לתכנן את הארוע הבא

רן שילון חבר (כבוד) של ה Thrash pigs (כאן לא המקום להסביר איך הרווחתי את התואר הנכסף)