מכירים את התחושה הנפלאה הנפלאה בסיום תחרות? ההרגשה שהצלחת, כבשת, סיימת, הגעת לשיא המיצוי העצמי, מרגש.

מכירים את השבוע שאחרי? חזרת על סיפור התחרות אינספור פעמים, לא זוכר למי סיפרת ומה בדיוק, בטוח שעוד היום תעלה את חוויותיך האישיות על הכתב, הכאבים מתחילים לפוג וכבר סומנה מטרה חדשה, אפילו יותר מאחת.

ושלשה שבועות אחרי? התחרות כבר לא נושא שיחה מרכזי, רוקנת סוף סוף את תיק התחרות, הכל חזר למקום, החברים שואלים אם כבר חזרת להתאמן ואז, פתאום, שמת לב שמאז התחרות בוצע אימון אחד בקושי ובעצם, לא כל כך בא לך להתאמן, אתה מרגיש כבד וחסר כושר ומתקשה להאמין שזה היית אתה שם בקו סיום…

מטרתי היא לדון בקושי ובשאלה כיצד לחזור לשגרת אימונים אחרי תחרות ולהעלות אפשרויות לפתרון.

כולנו יודעים כמה חשוב ובריא להתאמן, אנחנו זוכרים אפילו כמה הנאה הפקנו מהאימונים עד ממש לא מזמן. למעשה, אתה היית השגריר מספר אחת של ספורט הסבולת באשר הוא, אז מה קרה?

אחרי כל רגע של שיא בחיים מגיע הרגע שאחריו, הוא מאופיין באנטי קליימקס, תחושת ריקנות וחוסר ערך. זה טבעי ונורמלי. נעים להיזכר בתחרות טובה אבל לא מספיק משכנע, שהרי המטרה היא לא להתחרות מחר אלא לחזור לשגרה. לקראת התחרות התאמנת גם בתנאי עייפות וחוסר חשק אבל המטרה, היא שעמדה לנגד עיניך ועודדה אותך. כעת, נסה להיזכר בתהליך, בדרך אל התחרות, באימונים הטובים שביצעת לבד או בקבוצה עם חברים, בתחושה הנעימה של אחרי האימון, החיבור המושלם שבין גוף ונפש.

אפשרות נוספת היא להיזכר בתקופת שגרת האימונים הקודמת שלך, זאת שלפני תקופת האימונים לתחרות. היית אז נטול מטרות, התאמנת בשביל להתאמן (ולא בשביל להתחרות), לשם תחזוקת הגוף, בריאות והנאה, היית "חופשי ומאושר". אולי היית ללא תכנית אימונים מסודרת ואולי עם. מהנסיון שלי אני יודעת שלפעמים מטרת התכנית היא לספק שגרת אימונים לשם תחזוקה, זה כשלעצמו תהליך שדורש תמיכה של מאמן. ואם כבר תמיכה, אם קשה לבד, העזר בקרובים אליך, שאל את עצמך, מי יכול לעזור לי? האדם ששיחה איתו תעודד אותך, תגרום לך להרגיש טוב עם עצמך ותחזיר לך את האמונה ביכולת שלך לתחזק שיגרת אימונים. זה לאו דווקא חבר או מאמן מקבוצת הריצה, זה פשוט אדם שאוהב אותך ומאמין בך.

עם מי אני רוצה להתאמן? לבדי, עם חבר/ה או בקבוצה – כל בחירה והיתרונות שלה. התשובה הנכונה היא זאת שגורמת לך לרצות ללבוש בגדי אימון ולצאת מהבית.

איזה אימון לעשות? זאת שאלה שראוי להעלות לדיון גם עם המאמן/נת שלך, זה הזמן להפעיל את היצירתיות שלנו ולתת רעיונות חדשים אם זה מה שיעזור. יכול להיות שהדבר האחרון שבא לך לעשות, למשל, זה לרכוב על אופניים אחרי כל הקילומטרים שגמעת לקראת התחרות. לא חייבים, נצל את ההזדמנות לעשות משהו שחלמת לנסות ולא היה לך זמן כי היית תחת תכנית אימונים קפדנית וייעודית: אולי ספורט ימי או אתגרי כלשהו. הבחירה באפשרות הזאת תספק התלהבות ותשוקה לחדש והלא מוכר. אפשרות נוספת נמצאת בקצה השני של סולם האפשרויות: ללבוש את חולצת הריצה  ונעלי הריצה השחוקות ולרוץ את המסלול הרגיל והמוכר שליד הבית, זה ירגיש כמו לחזור הביתה וייתן תחושה של ביטחון.

כמה? באיזו עצימות? תכנית אימונים נכונה ומקצועית תכלול בתקופה שאחרי התחרות זמן התאוששות ובשלב מאוחר יותר, אימוני חיזוק ובניה שיותאמו למתאמן באופן אופטימאלי. זאת יכולה להיות טעות לפרוש מתכנית אימונים מסודרת אחרי תחרות מתוך מחשבה שאתה ממילא לא ממש מתאמן עכשיו ואין לך מטרה מוגדרת. בכל מקרה אם אתה מתאמן עם מאמן/תכנית אימונים ואם לאו, העיקרון הוא – הדרגתיות וחלוקת כוחות. קח בחשבון שחלה נסיגה כל שהיא בכושר, זה אומר גם נסיגה בתהליך ההתאמה של הגוף לאימון (מה שיתבטא בהתאוששות ארוכה או כאבי שרירים אחרי אימונים שבעבר הקרוב היו נחשבים קלים עבורך). חזור לאימונים בהדרגה ועם הרבה סבלנות אל עצמך ולתהליך. בשלב הזה, של חזרה לשגרה, שאל את עצמך אם אמצעי עזר למדידת מרחק, דופק ומהירות המשקפים לך את רמת הכושר, יעודדו אותך או יתסכלו. אם התשובה השניה היא הנכונה, השאר אותם בבית.

זה כל כך קשה לחזור, יכול להיות שאיבדתי את זה? כן, הכושר ירד, זה נכון, אבל, הגוף זוכר. זכור גם אתה ואל תאבד את האמונה בגוף שלך. נסה להיזכר בתחושה של אחרי אימון, האם אתה זוכר למה התחלת להתאמן? מה זה היה בשבילך בהתחלה? מה זה נתן? מה הרווחת מאורח חיים ספורטיבי? מראה? הרגשה? הנאה פשוטה? זמן למחשבות? כל אחד והמקורות שלו.

אנחנו הרבה פעמים מנסים לשכנע את עצמינו לצאת לאימון כי "צריך" להתאמן. האם אפשר להחליף את ה"צריך" במלה אחרת, מלה המייצגת בחירה? אני מתאמן כי אני רוצה, כי זה טוב לי, כי אני בוחר באורח חיים שכזה. זה נכון שעצם הבחירה לא הופכת את הכל לפשוט יותר אבל זה צעד ראשון.

בהצלחה,

טלי פינק