אנחנו חושבים שאנחנו יודעים דברים, כי מאז ומתמיד גדלנו עם המושגים בחיינו עד לנקודה בה הצלחנו להמשיגם להתנהלות נורמטיבית כביכול, ואז, מגיע רגע שבו אותם מושגים בדיוק מקבלים משמעות אחרת לגמרי. ניקח לדוגמא את עניין הזמן, הרי הכול כאן כל כך ברור, הוא מכיל שניות ודקות רבעים וחצאים, אבל זמן הוא בעצם גם עניין של תקופה, גיאוגרפיה, תרבות, הוא מתנהל בהתאם לקודים שונים הקיימים בכל תרבות, כך שאנחנו זקוקים להכוונה מדויקת מתי להגיע למשל לחתונה, נתון אשר יצוין בהזמנה. אחרים, כלל אינם זקוקים לציון זמן בסביבתם שכן הזמן מבחינתם סובב בין התפילות וכך הלאה.
הייתי בטוחה שדקה היא פשוט דקה ולא עוד! אלא שמהרגע בו התחברתי לספורט גיליתי שמשמעותה של דקה רחבה עוד בהרבה על מה שידעתי. אני עומדת על המסוע צמודה לתוכנית האימון שנתנה לי תמי, המאמנת, כמעט שנה מאז התחלתי באימון שמטרתו העיקרית להשיל מעלי המון קילוגרמים, ובכן בשלב הזה אני כבר רצה, לאט, ומעט אבל רצה, מתרוממת מהקרקע, כך או כך אני על המסוע רצה חמש פעמים חמש דקות בשיפוע של 1.5-2%עם שתי דקות ריצה איטית ושטוחה הכול רץ מצוין בסך הכול…אבל קשה להרים את הקילוגרמים ,לנתק אותם מהמקום הנוח להם.
הדקות שבדרך כלל חולפות בחיים מהר מדי עד כדי כך שאני לא מספיקה לעשות כל שתכננתי, כאן על המסוע הן אינן זזות. דקה נדמית כמו נצח. אמנם אלו הראשונות חולפות מהר יותר יש עדיין כוח, אנרגיה אבל גם הן בכלל לא נראות יחידת נצח קצרה, מה עוד שהשעון מראה כל שנייה ושנייה שחלילה לא נפספס שום חלקיק,
בינתיים עברו רק שתי דקות יופי, מתקרבים לחצי מחמש הדקות, תראו על מה מדובר חמש דקות זה הרי כלום זמן, אלא שאני מוצאת עצמי מפרקת אותם ליחידות עוד יותר קטנות כדי למצוא נקודות אחיזה בזמן הבלתי אחיז הזה, הגעתי למחצית החמש, עכשיו קלי קלות נותרו שתי דקות.. נצח נצחים ,כולי שטופה זיעה, מימיני ההוא נושף, משמאל ההיא לא סותמת ולי יש עוד דקה, תמימה, שלמה, כבר לא, נצח , זה לא ניגמר, אני תיכף נגמרת, ממש כמו שמונה חודשי הריון ועוד שנה, וזה נגמר! כביכול! עכשיו נרגעים הגעתי לזמן של שתי הדקות הנפלאות אבל רגע , רגע, מה קורה הזמן טס כבר לא שתי דקות ועוד לא הורדתי את כל השיפוע, והמהירות עדיין מהירה מדי למנוחה. אוף נותרו דקה חמישים למנוחת ריצה בריצה, אני לוחצת במהירות טיק טיק טיק ,וזהו אני רצה לי בנינוחות.
איזה כיף ,מה בוער.. ואני לא מאמינה הן חלפו להן ביעף כל כך חיכיתי למנוחה הזאת ופווף נעלמו ושוב חוזר חלילה.
פתאום דקה הופכת להיות משהו אחר לחלוטין, היא מתממשת בתום המשימה ,מקבלת את חייה, את משמעותה בהתאם למטרה, אותה דקה קטנה יכולה להיות עצומה והרת גורל, כמעט כמו עניין של חיים ומוות עד שהגיע האמבולנס לעזרה, או כמו חלפה דקה אחת יותר מדי להשגת הניצחון או..
כשאני מתאמנת אני מגלה לאט לאט עולם ומלואו שקשור לספורט אך בעצם גם לחיים בכלל וזה נפלא.
הגיגים בעקבות האימונים באהבה לך תמי

אורלי שוורץ פסיפס ממעמקים 0523707908