לפני מספר שנים קראתי טור ב"עולם הריצה" האמריקאי שמדבר על ההבדלים בהגדרות של אצן , אתלט, רץ חובבן וכו…אני לא זוכר את שמו של הכותב, אבל הוא טען כי ההבדל בין כל אלו, הוא ה"חתימה" על טופס ההרשמה ותו לא (או משהו בסגנון…). הכותב טען שאם יש לך די מוטיבציה להתאמן ולהשתתף באירוע ריצה (או כל תחרות סבולת אחרת), אתה בהחלט יכול לכנות את עצמך אתלט. מי שמוכן לקחת את סיכון הכישלון ולהיות חלק מקהילת הרצים/טריאתלטים, ללא קשר לקצב הריצה שלו, הוא אתלט. נקודה.

לפני הנסיעה האחרונה שלי לתחרות איש ברזל בפרנקפורט, ובעיקר במהלך השהות שלי שם, נקלעתי מידי פעם לשיחות ודיונים בנושא זה. מי יכול לכנות את עצמו "איש ברזל"? רק מי שסיים את התחרות מתחת ל17 שעות או 15 ? ומי יכול להתהדר בתואר "מרתוניסט" ? כל מי שסיים מרתון ? או רק מי שסיים מתחת ל5 או 4 שעות ? ואולי מרתוניסט הוא רק מי שיורד מ3 שעות ?

האמת שבאותן שיחות בעיקר הקשבתי ודיי שתקתי. אבל בהחלט היפנמתי . עבורי ההגדרות הללו חסרות חשיבות לחלוטין (ואני באמת משתדל להיות פוליטיקלי קורקט…). כי אלו מאתנו שמכנים עצמם אתלטים, יודעים מדוע הם מכנים את עצמם כך. הסיבות יכולות להיות שונות ומשונות.

רציתי לשתף אתכם, מדוע אני, באופן אישי, מחשיב את עצמי "אתלט"?

אני אתלט מכיון שלכל האימונים שלי יש שם וסיבה : ישנם אימוני טמפו ואימוני סף, ישנם אימוני נפח ואימוני אצטדיון. ישנם אימונים ממוקדים לפני תחרות ואחרי תחרות. האימונים שלי מוגדרים היטב.

אני אתלט משום שנעלי הריצה/רכיבה שלי הם ציוד לכל דבר, הם לא אביזר אופנה. הנעל הטובה ביותר בשבילי היא זו שגורמת לי לשכוח שהיא קיימת, היא הנעל שאני כלל לא מרגיש. זו הנעל שגורמת לי להיות טוב יותר ולהשתפר. אני בוחר את הנעל שמתאימה לביו-מכניקה שלי ולא ללבוש שלי.

אני אתלט משום שאני לא רץ עם הג'ינס שלי. יש לי חולצות ומכנסיים מנדפים, לעזאזל יש לי אפילו גרביים כאלו. יש לי חליפת טריאתלון ומכנסי טריאתלון וחולצות טריאתלון . ועוד ועוד…יש לי ביגוד טכני שנותן לי את הרגשת הנוחות באימונים. אני יכול להגיד "dry fit", "cool max" ו –"gore-tex" ועוד מליון הגדרות דומות ולהבין במדויק מה זה מה…

אני אתלט מכיון שאני יודע איך מרגיש המאמץ, אני מוקיר ומעריך את ההרגשה הזו. אני יודע מתי אני דוחף את עצמי מעבר לסף ואני יודע מדוע אני עושה זאת. אני יודע שנשימה כבדה ודופק מואץ (דברים שנמנעתי מהם לגמריי בעברי) הם דברים נחוצים אם אני רוצה להיות אתלט טוב יותר.

אני אתלט בגלל שאני מעריך ומכבד את הגוף שלי. הוא יסמן לי כאשר אעשה יותר מידי. ואם אני אדע להקשיב, אוכל להמנע מפציעות מיותרות.

אני אתלט משום שאני מוכן לקחת את הסיכון ולהתחרות, פעם אחר פעם. אני מבין שלכל קו סיום ישנה אפשרות להרים אותי גבוה או להוריד אותי לקרשים, ועדיין אני מתייצב על קו הזינוק פעם אחר פעם. למען האמת : כבר בקו הסיום אני מתחיל לחשוב על התחרות הבאה!

אני אתלט מכיון שלמרות כל המאמצים שלי, אני תמיד אשאף ליותר ואדרוש מעצמי יותר, תמיד ארצה לבדוק את המגבלות שלי ואז לנפץ אותן לרסיסים.

אני אתלט מכיוון שאני רץ. נקודה. לא בגלל שאני רץ מהר או לאט ולא בגלל שאני רץ קרוב יותר או רחוק יותר

אני אתלט מכיון שאני חושב כך , ואף אחד לא יכול להגיד לי אחרת !!

נתראה באימונים אילן פריש מאמן באנדיור