אני אוהב את נעלי הריצה שלי !

לפני מספר שבועות סיימתי את העונה הארוכה שלי שהתחילה בטריאתלון אילת בשנה שעברה, לאחר מכן חצי ישראמן , מתרון פריז באפריל, והשיא : איירונמן פרנקפורט. ללא ספק שיא שלא ישכח.

וכעת : פגרה. לטוב ולרע, קשה להוריד הילוך. אני מאוד רגיל ואוהב את תקופת הבניה והשיא לפני כל תחרות, אבל פגרה היא הכרח, חלק אינטגרלי מכל מחזור אימונים. יש לי עוד הרבה מאוד שנים של ספורט, עוד הרבה מטרות ברשימה ואני מתכוון לממש את כולן .

לאחרונה ניגש אליי מתאמן ושאל איך היתה התחרות השנה לעומת האיירונמן הראשון שלי (שהיה לפני כשנתיים באוסטריה), כמובן שזו מחשבה בלתי נמנעת. אחרי הרהורים עם עצמי התחלתי לתהות למה רצים חושבים שהם יכולים לרוץ באותו מסלול או מירוץ פעמיים? ולמה אנו חושבים שלהשוואות בין ריצה/רכיבה/שחייה, באותו מרחק על מסלולים שונים, בימים שונים, יש תוקף כלשהו בכלל?

כולכם יודעים על מה אני מדבר. אני עושה את זה כל הזמן ואני בטוח שגם אתם. אנו רצים במסלול המועדף עלינו יום אחד, כמה ימים מאוחר יותר חוזרים לאותו מסלול שוב כדי לייסר את עצמנו על כך שסיימנו כמה שניות (או דקות) לאט יותר. או שמא אנו מברכים את עצמנו כי סיימנו כמה שניות (כנראה לא דקות) מהר יותר.

אני שומע את ההשוואות האלו במירוצים כל הזמן. מתאמן אומר לי, "רצתי במרוץ הזה חמש דקות מהר יותר מאשר בשנה שעברה", כאילו זו הוכחה שמאמתת כי הוא "טוב" יותר מכפי שהיה לפני שנה. וגרוע מכך, אני נתקל ברצים עם פנים באדמה משום שסיימו את המרוץ בזמן איטי יותר מאשר בשנה שעברה.

חברים, העניין הוא שאנו לא יכולים לרוץ את אותו המירוץ פעמיים. אנו לא יכולים לשחזר את הנסיבות המדוייקות ביום המרוץ. אנו לא יכולים לקבל מזג אוויר דומה לחלוטין, את אותם האנשים סביב, את אותה הכמות של שינה לפני, אוכל או משקאות ספורט לאורך התחרות. אנו פשוט לא יכולים.

אנו גם לא יכולים לקבל את אותה עונת האימונים פעמיים. הימים הטובים והימים הרעים שלנו ישתנו בהכרח תודות לעובדה שאנו חיים בתנועה. עבודה חדשה, תינוק חדש, משבר חדש/ישן, או מיקוד חדש בתוכנית אימונים, יקבע אם נקבל פחות או יותר קילומטרים ברגליים, או פחות או יותר עבודת מהירות, ואם נגיע לקו הזינוק מוכנים פחות או יותר מאשר שנה קודם לכן.

זה לא שההשוואות הללו הן דבר רע, נהפוך הוא. זה כיף להשוות זמנים. וזה בהחלט עוזר להסתכל על העבר, ולנסות להבין מה יכול ולא יכול היה לעבוד בתוכנית האימונים. אבל חשוב באותה מידה לזכור כי כל צעד נושא אותנו קדימה, לא לאחור. ובכל פעם שאנו שמים את נעלי הריצה שלנו אנו שונים באופן כלשהו ממה שהיינו יום קודם. ואלו חדשות טובות, מאחר ואין לנו כל שליטה על סוג הרצים שהיינו בעבר, אבל עדיין יש לנו כמות נכבדה של שליטה על סוג הרצים שאנו רוצים להיות, בעתיד.

האם נהיה רצים מהירים יותר? כנראה, אם ניתן עדיפות לעבודת מהירות. האם נוכל לרוץ רחוק יותר? סביר להניח, אם נגדיל בהדרגה את הקילומטראז' השבועי שלנו. אבל בשורה התחתונה – מהירים יותר או מהירים פחות, בואו נשתדל להנות מהדרך, כי הרי בשביל זה אנחנו פה….

נתראה באימונים אילן פריש מאמן באנדיור