היום כבר אין ספק ביחס לחשיבותה של הפעילות הגופנית לשמירה על בריאות הגוף, למשל דרך שמירה על משקל גוף תקין.

מחקרים שונים מדגימים כי אפילו לפעילות גופנית מתונה ישנה השפעה רבה ולא רק על הבריאות הפיסית, אלא גם על הבריאות המנטלית. פעילות גופנית מפחיתה את תגובת הדחק של הגוף, מקלה על מצבי דכאון וחרדה, בגיל מבוגר היא עוזרת בשמירה על צלילות הדעת והיא אף תורמת ישירות לעליית מצב הרוח.

פעילות גופנית כמסייעת להורדת מתח, חרדה ומקלה בעת מצבי דכאון
במחקרים רבים התגלו מתאמים בין רמת הפעילות הגופנית והנטייה ללקות במצבי דכאון כרוניים. מחקר נרחב, שהתבצע בקרב עשרות אלפי נשים, גילה כי נשים אשר ניהלו אורח חיים אשר כלל 90 דקות אימון גופני ביום, היו בעלות נטייה נמוכה בכ-20% להיות במצבי דכאון.
ישנו יתרון בהתמדה ובאימון גופני קבוע, כיוון שרמת השפעת האימון הגופני עולה ואף נמשכת הרבה מעבר לשעות האימון עצמו. אם כן, מסגרות המעודדות התמדה ושמירה על שגרת אימונים, כמו חוגים, אימון עם מאמן אישי או כזה הנערך במסגרת חדר כושר, משפיעות הן באופן נקודתי והן לאורך זמן על המצב המנטלי.

הורמונים כמתווכים ליתרונות הפעילות הגופנית
פעולות רבות בגוף מתרחשות באמצעות שליחים כימיים, אשר מעבירים מסרים ומעוררים קשת רחבה של תהליכים: תהליכים פיזיולוגיים, מצבי רוח, מצבי עוררות, שיכוך כאבים ועוד. פעילות גופנית משפיעה באופן ישיר על מערך ייצור ההורמונים בגוף, אלו הם השליחים הכימיים אשר בתורם מעוררים תהליכים גופניים.
• אנדורפינים – אנדורפינים מהווים מרגיעים טבעיים. כחלק מפעולות ההרגעה הם משכחים כאבים, משפרים את מצב הרוח, מפחיתים את התיאבון ויוצרים תחושת אופוריה. במהלך פעילות גופנית אירובית מתונה, הנמשכת לאורך זמן, ריכוז האנדורפינים בדם יכול לעלות עד פי חמישה מריכוזם ההתחלתי. מלבד השינוי המיידי, עיסוק עקבי וסדיר בפעילות גופנית יוצר מצב בו באותה רמת הפרשה של ההורמון, משך זמן ועוצמת השפעתו עולים.

• אסטרדיול – מלבד פעילות האסטרדיול, האחראי על קצב חילוף החומרים הבסיסי בגוף, אחראי הורמון זה גם על העלאת מצב הרוח ושיפור החשק המיני. הורמון זה מיוצר בעיקר על ידי השחלות, וקצב ייצורו יורד בצורה משמעותית עם ההתקרבות לגיל המעבר. גם ריכוזי הורמון זה בדם עולים לאחר פעילות גופנית, והם אף נוטים להשאר גבוהים במהלך שעה ועד ארבע שעות לאחר אימון גופני. השפעה זו משמעותית במיוחד עבור נשים אשר מתקרבות לגיל המעבר.

• תירוקסין – הורמון המשחק תפקיד חשוב בתהליכי הורדה במשקל. רמות גבוהות של ההורמון גורמות לעלייה בקצב חילוף החומרים, עליית המטבוליזם ורמות האנרגיה. ככל שהפעילות הגופנית משלבת מאמץ גדול יותר למשך זמן ארוך יותר, כך עליית רמת ההורמון בדם תמשך זמן רב יותר לאחר תום האימון. אימון גופני סדיר יכול להעלות את רמות ההורמון גם בעת מנוחה.

• טסטוסטרון – הורמון המין הגברי אחראי, גם אצל נשים, על תפקודים רבים ביניהם העלאת הבטחון העצמי, קביעת רמת התשוקה המינית ועוצמת האורגזמה. פעילות גופנית הנמשכת 20 דקות לפחות, מגבירה את רמות הטסטוסטרון בדם ונשארת גבוהה למשך של שעה עד שלוש שעות מתום האימון. עלייה זו משמעותית במיוחד לגברים לאחר גיל 40 ולנשים המתקרבות לגיל המעבר.

• נוראדרנלין –העיסוק בפעילות גופנית מעודד קליטת נוראדרנלין וסרוטנין משופרת במוח. בעקבות שיפור הקליטה של נוירוטרנסמיטרים אלו, חלה עלייה במצב העירנות ובמצב הרוח.

פעילות גופנית בגיל השלישי
מעבר להשפעת הפעילות הגופנית על אנשים בכל הגילאים, לפעילות גופנית חשיבות מיוחדת בגיל השלישי. מחקרים הראו כי בגיל מבוגר ישנו מתאם חיובי גדול בין הקפדה על פעילות גופנית (אפילו מתונה) וירידה בסיכוי לחלות בדמנציה. באמצעות שיפור זרימת הדם למח, העלאת רמת ההורמונים החיוניים לתפקוד תאי העצב וכן על ידי הורדת ריכוז החלבון אמלויד המצוי בכמות גבוהה בחולי אלצהיימר, היכולות הקוגניטיביות והזיכרון מושפעים לחיוב.
מעבר לכך, לפעילות הגופנית יתרונות לבעלי סוכרת, יתר לחץ דם ואף מסייעת בשיקום לאחר התקף לב, מאפיינים הנפוצים יותר בגילאים המאוחרים.

פעילות גופנית משפיעה לטובה על היכולות המנטליות בכל גיל, והיא מקבלת משנה תוקף עם ההתבגרות והתקרבות לגיל המעבר אצל נשים וגברים וכן במניעת התדרדרות מנטלית בגילאים מבוגרים.
מאיה בר, מידענית בתחום הספורט