בשני ניסויים שנערכו בשנים האחרונות נבדקה השפעת העיסוק בספורט על מערכת החיסון בגוף.
בניסוי הראשון שהתפרסם בשנה שעברה במגזין Brain, Behavior, and Immunity חילקו קבוצת עכברים גדולה לשתי קבוצות. קבוצה אחת חיה בנוחות מירבית וקבוצה שנייה התאמנה בריצה על הליכונים במשך שלושה ימים. לאחר שלושת הימים הראשונים של הניסוי, נחשפו שתי קבוצות העכברים לנגיף השפעת. ימים ספורים לאחר ההדבקה, חלו בשפעת מספר רב יותר של עכברים "מותשי" ריצה מאשר עכברי ה"מנוחה". מבין כל העכברים שחלו, לאלו שהתאמנו בריצה קודם שהודבקו בנגיף, היו סימפטומים חמורים יותר של שפעת.

בניסוי השני, הודבקו עכברי מעבדה בנגיף השפעת ולאחר ההדבקה, קבוצה עכברים אחת נחה, קבוצה שנייה רצה להנאתה 20-30 דקות בכל יום וקבוצה שלישית רצה בכל יום שעתיים וחצי.
כל קבוצה חזרה על השגרה במשך שלושה ימים, עד שתסמיני המחלה החלו להופיע. חיידק השפעת בו השתמשו בניסוי היה חיידק קטלני למכרסמים, ויותר ממחצית העכברים שלא היה פעילים בכלל, לא שרדו את הניסוי ומתו. רק 12 אחוזים מאלו שהתאמנו במתינות נפטרו, בעוד 70 אחוזים מהעכברים בקבוצה שרצה במשך שעות מתו, וגם אלה ששרדו, היו חלשים וחולים יותר.
האם אלו חדשות טובות או חדשות רעות? מדובר בשאלה רלוונטית, במיוחד כאשר שני "אירועים" רבי חשיבות עומדים בפנינו: שיא עונת מרתוני הסתיו ותחילת עונת שפעות החורף.

מדענים עובדים בשקידה רבה כדי לענות על השאלה הזאת, אולי משום שהם מעוניינים במניעת או בהפחתת חומרת ההצטננויות, מחלות החורף והשפעת, כמובן.

חלקו העיקרי של הניסוי החדש, כולל מחקרי העכברים שהוזכרו, מחזק תיאוריה שפיסיולוגים ניסחו לפני מספר שנים, "עקומת ה-J" – שעניינה הקשר בין פעילות גופנית ומערכת חיסון. במודל זה, הסיכון הכפול של הידבקות בהתקררות או בשפעת והידבקות בצורה חמורה יורד אם מתאמנים בצורה מתונה.
אבל הסכנה לחלות בצורה קיצונית אצל אלו המתאמנים בצורה עצימה או במשך זמן ממושך, עולה על סיכוני המחלה אצל ה"נחים". למרות שהגדרות של אימון עצים משתנות בין החוקרים, רובם מגדירים זאת כאימון או תחרות של שעה או יותר במהלכו פעימות הלב והנשימה "כואבים" והתחושה היא של עבודה מאומצת.

מדוע אימונים משפיעים הן על הרגישות להידבק במחלה והן על חומרת ההדבקה – התשובה עדיין לא ברורה. נדמה שאימונים עצימים ותחרויות מדכאים את תגובת מערכת החיסון לפרק הזמן הסמוך לסיום האימון ושככל שהאימון ארוך יותר ו/או עצים יותר, כך ארוכה הירידה בתפקודה של המערכת החיסונית, ממספר שעות ועד למספר ימים.

במחקר אחר, שהתפרסם באוגוסט האחרון, נבחנו עקבות פעילות של תאי מערכת החיסון ברוקם של 24 שחקני כדורגל ספרדיים מקצועניים, לפני משחק כדורגל מאומץ שארך 70 דקות ולאחריו. לפני המשחק, הרוק של מרבית השחקנים הראה רמות רגילות של גלובולין חיסוני, חלבון המסייע במלחמה בזיהומים. לאחר המשחק, ריכוז החלבון ברוק של רבים מהשחקנים צנח באופן דרמטי.

מדענים אינם בטוחים, עדיין, מה הסיבה לכך שאימון עצים מדכא באופן זמני את מערכת החיסון, אולם נדמה שהם קרובים להבין מדוע אימונים עצימים עלולים להחמיר את הסימפטומים בזמן דלקת, או מחלה זיהומית.

מסקנות המחקרים שכולנו יכולים ליישם:

אם זה עתה סיימתם ריצה ארוכה, יש לכם, כנראה, החלשה של מערכת החיסון ולכן:

הימנעו ממפגש עם חולים

שטפו ידיים לעיתים קרובות

השתדלו להתחסן בפני שפעת

אם ברגע זה ממש אתם מרגישים סימנים מוקדמים של מחלה:

הקשיבו לגוף והפעילו שיקול דעת

באופן כללי, אימון מתון כמו הליכה או ריצה קלה, יכולים לעזור בתגובת מערכת החיסון ולהפחית את משך המחלה וחומרתה

אם אתם מרגישים רע, במיוחד אם יש לכם חום או כאבים בגוף, מומלץ לקחת פסק זמן עד להטבה

אפשר, כמובן, להתאמן אם יש לכם הצטננות קלה, ולמעשה, אמורים להרגיש טוב יותר לאחר אימון מתון

מומלץ להימנע מאימונים ארוכים וקשים

ושיהיה לכולנו חורף קל ובריא