מתאמנים כותבים Archives - Page 5 of 31 - אנדיור לכל העוסקים במגוון ענפי הסבולת והפעילות האירובית – טריאתלון, שחייה, רכיבה וריצה

מתאמנים כותבים

"שלום ליעל המרתוניסטית!" – על מרתון תל-אביב והזכייה בתואר הנחשק

על אימון ואֵמוןלא כולם האמינו שאוכל לרוץ מרתון, עשרה חודשים בלבד לאחר שהתחלתי להתאמן בריצה. היו שסברו שאני נחפזת מדי, מסתכנת בפציעה, אבל רן, שהסביר לי שאימון הוא גם מלשון אֵמון, בהחלט האמין ביכולתי לעשות זאת, והמשיך להאמין גם כאשר אני איבדתי את האמון בעצמי, והוא נדרש, מספר פעמים לאורך הדרך, לבצע פעולות החייאה בהולות לביטחון העצמי שלי. התהליך הצריך […]

נכון שזה רק 10 ק"מ – אבל זה הסיפור שלי….

אחרי שכל חיי הצלחתי להתחמק (בהצלחה רבה!) מכל פעילות אירובית נמרצת (אפילו בצבא הצלחתי להוציא פטור מריצה במבחן בר-אור!), קבלתי לפני כ-7 חודשים גושפנקא רפואית לנושא: הכאבים הבלתי פוסקים במפרק הירך התבררו כתחילתה של אוסטיאופניה (בריחת סידן) ורופא המשפחה המליץ לי להתמיד בהליכות ולהימנע מריצה שיכולה רק להחמיר את הכאבים.

יצרתי קשר עם רן (ואיך הגעתי אליו – זה סיפור בפני […]

אולטרה 125 ק"מ הראשון שלי

השעה 5 בבוקר. חושך מוחלט ודממה מסביב. אני רטוב כולי ושכבת בוץ של 3 ס"מ דבוקה לי לנעלים. מדי כמה צעדים הרגל כמעט מחליקה החוצה מהנעל. מקלל בלב את שרוכי הגומי שלא נותנים לי להדק אחיזה וממשיך בריצה. מחשבות ראשונות של "איך אני הולך לעשות את זה?" מחלחלות לראש אבל אני ממשיך להגיד לעצמי שהתחנה הבאה היא כבר אמצע הדרך […]

רצים אל הפסגה

צעדים אחרונים נותרו למרום המעלה המשופע. צעד אחרי צעד, דוחס אוויר בנשימות קצובות, מניח רגל לפני רעותה. לרגע קורסת אדמת הטרשים המשוננת תחתי ואני כמעט שמאבד אחיזה בקרקע. שולח יד, אוחז בחגו סלע מזדמן ומתאזן. מאמץ אחרון ואני למעלה. פסגת החרמון, קצהו של הרכבל העליון וסופו של טיפוס ארוך שהחל עבור חלקנו כבר במצודת נמרוד. אלף וארבע מאות מטר של […]

קצת על הציוד שלי

בתחילת שנות ה 90 עברתי להתגורר בארה"ב עם משפחתי. בשנים הראשונות, הפרוטה לא היתה מצוייה בכיסינו. יום חורף אחד מצאתי עצמי ביום סקי בהרי האפלצ'ים בצפון קרולינה. יש לי מספר זכרונות מאותו יום, אבל הזכרון החזק ביותר שיש לי הוא הקור! הקור העמוק והמקפיא, הקור שחודר לעצמות, הידיים הקפואות והאף הנוזל.

למה? מכיוון שלא היה באפשרותי לרכוש בגדי סקי טובים והשתמשתי […]

נימוס ותרבות בעולם הריצה – כללי אצבע אישיים

הריצה למרחקים ארוכים, בעיקר להנאה, היא מכת מדינה. קבוצות הריצה השונות צצות כפטריות לאחר הגשם, וזה גם כשאין גשם. בקבוצת אנדיור כל אימון ריצה קבוצתי מפגיש עשרות רצים, בדרך כלל עם חיוך. יכול להיות שאני מדור אחר, יכול להיות שאני סתם טרחן, אבל הגיע הזמן שמישהו יביע עמדה לגבי נימוס ותרבות במהלך ריצות אלו. והנה, הרמתי את הכפפה של עצמי! […]

מי שלא רץ – עף!!

גם אלה שמקדימים מאד להגיע לאיצטדיון בהדר יוסף, מגלים שהם הקדימו אותם, הם שם עוד לפני שפותחים את השער. ולמרות שהן נמצאות בכל האימונים – הן לא מצייתות לרן ולא רצות מטר. אלה הן ציפורי האיצטדיון עדות אילמות לאינסוף ההקפות שלנו.                                     

"אם תרוץ על הדשא – היא תזנק עליך סיק-סק"

כבוד ראשון ניתן לסיקסק בשל יופיו ואורך רגליו. השם ניתן […]

ד"ש מנירה פורן

שנתיים וחצי התאמנתי באנדיור, ובמאי נפרדתי בדמעות מפארק הירקון (מנילי ומיתר חברי -האנדיורלך), הצטרפתי לבעלי שנמצא בסין במסגרת "חילופי מהגרי עבודה", ופתחתי בחוויה הסינית שלי.

חודש של ריצה בפארק הוליד אצלי כמה הבחנות תרבותיות בנינו ל"בינם", אם אפשר להצמיד "בינם כזה" למאסה מגוונת כל כך. מה שרואים בפארק שבו אני רצה, שהוא לא סין והוא אפילו לא שנגחאי, הוא הרובע הצרפתי […]

יוגה וגבריות / טל שמואלי

חמוש בציניות ומכנסיים נוחים, נכנסתי ל "פראנה", סטודיו ליוגה, בגבעתיים. בימים שלפני השיעור סיפרתי לעצמי סיפורים על "מנוחה אקטיבית", ועל "קרוס טריינינג", ובעיקר רציתי הפסקה מהמונוטוניות של האימונים בחדר הכושר והריצה, וזו נראתה לי כמו אלטרנטיבה רוחנית וטובה. רוחנית? המילה הזו לא נפלטה בטעות, התכוונתי אליה, אם כי כשחשבתי אותה לא הבנתי את משמעותה וגם היום לא. וכך, גברי וגאוותן, […]

הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?

אז איפה להתחיל, מתי נרקם החלום?….

אפריל 2011 – אני רוצה לרוץ בשביל הכיף וכן מתישהו אני רוצה מדבקה כזאת שרשום עליה 42.2.

יוני 2011 – לרוץ בשביל הכיף זה סבבה. לבד זה משעמם. זה הזמן לנסות להצטרף לקבוצה.

יוני – נובמבר 2011 – אני חלק מהקבוצה. מתמכרת לאימוני יום שלישי. מתחילה להגיע לריצות שטח בבן שמן. מחליטה לרוץ את מרוץ נייקי בתחילת […]

האימונים הקרובים