מיכל יפה - פחות משעה שבוע 2

תמונה מאימון יום ראשון. הצל המצלם: טל בר דוד

את הפוסט הזה אני כותבת בשבת בבוקר, 24 שעות אחרי הריצה האחרונה שלי. שבת היא אחד משני הימים החופשיים בתוכנית האימונים שלי. אז יש לי זמן לבחון את מה שקרה השבוע ולכתוב על זה.

תוכנית האימונים וההערות שלי

תוכנית האימונים וההערות שלי

אז מה שקרה השבוע זה שרצתי מהר. זה קרה ביום שלישי באימון האינטרוולים בהדר יוסף. אני מתה על המסלול באצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף, ההוא שמוזכר בפרסומת (שאז נקראה "תשדיר שירות") של הטוטו. אם אתם בני פחות מ-35 אתם בטח לא מכירים את התשדיר הזה, אז הנה:

בכל אופן, באחד מתרגילי האימון, כשהתבקשתי לרוץ סיבוב מהיר (כלומר 400 מטר), לנוח דקה ואז שוב. ושוב – הצלחתי לעשות את זה ב-2 דקות. ואז שוב. ושוב (הסיבוב השלישי אפילו היה ב-1:59, למרות שהרגיש לי יותר אטי).

ואגב, למרות כותרת הפוסט הזה, גם בריצה רצופה של 800 מטר הצלחתי לרוץ בקצב שתואם את היעד הסופי שלי.

יום שישי חזר

ביום שישי שוב חזרתי לריצה היחפה בחוף (ושנייה הערה ברצינות לכל מי שדואג לשלמות הרגליים שלי מצד אחד ומי שחולץ נעליים ברגע זה מצד שני – כל מה שאני עושה הוא בפיקוח מלא ומותאם במיוחד בשבילי). והנה שני טיפים חשובים למי שרוצה לרוץ יחף בחוף: בחופי תל אביב יש לוקרים ב-10 שקלים, שם תוכלו להשאיר את הנעליים ושאר הציוד שלכם. קטע חוף טוב שמאפשר לרוץ במקום שטוח, כלומר לא בשיפוע צדי שיגרום לכם לרוץ עקום, הוא בין חוף גורדון לדולפינריום. נכון שמדובר רק בכ-2 ק"מ, אבל אפשר לרוץ הלוך וחזור פעמיים.

הפעם התחלתי לרוץ מוקדם יותר מבשבוע שעבר, קצת אחרי שבע וחצי, כך שהגאות התקרבה לשיא שלה. זה אומר שני דברים: א. שפועלי החוף היו עסוקים בעיקר בהזזת כל הכיסאות אחורה, וב. שהיה לי המון שטח של חול רטוב לרוץ עליו, כי על החול היבש והעמוק זה מאוד מאוד קשה לרוץ.

זה גם אומר הרבה לרוץ בתוך המים, ועכשיו כשמתחמם קצת זה הופך את הריצה לכיפית במיוחד. וכך, בעודי רצה וחושבת לעצמי מחשבות פילוסופיות עמוקות ("איזה כיף, איזה כיף, איזה כיף"), לא שמתי לב לתלולית קטנה בחול והופ – מצאתי את עצמי משתטחת באופן בלתי חינני בעליל (עם כמה אנשים שצפו בפדיחה).

המחשבה שעברה בראשי תוך כדי הנפילה היא "אני לא מאמינה שזה שוב קורה לי". כי כן, סחבק נוהגת מדי פעם לבצע היכרות קרובה עם מדרכה כזאת או אחרת. הפעם האחרונה היתה לפני 5 חודשים בריצת הסליחות בירושלים, ומכיוון שגם על נפילות צריך להתאמן, אני קצת שמחה שזה קרה. והנה עוד יתרון לריצה על החוף – החול רך והנפילה לא ממש כואבת ולא משאירה סימנים. אז חטפתי מכה קטנה בברך אבל זה הכל. כל איברינו שבו בשלום לבסיסם וגם המשכתי לרוץ עוד כחצי שעה אחר כך.

ובשבוע הבא: מאיפה לי לדעת? אני סקרנית כמוכם.

ובסוף הריצה - קצת ספרות מקצועית

ובסוף הריצה – קצת ספרות מקצועית