בילדותי, הוריי נהגו ללמד אותי להבדיל בין מזג לבין נטייה. כאשר התפתחתי לאדם ולאתלט רץ, הבחנה זו אפשרה לי לגדול ולקבל את מי שאני ומה אני רוצה להיות. זוהי השוואה מעניינת שראויה להבחן לעומק.

מזג, בפשטות, פרושו – איך אנחנו מסתכלים על העולם. לעתים קרובות נאמר, שאם יוצאים ורואים את הצד הקודר של החיים, בסופו של דבר, 84 שנים לאחר מכן, עדיין נהיה עם נוף קודר. האנטרופוסוף שייסד את חינוך וולדורף ויצר תעשיית חינוך משגשגת המבוססת על מזג, זיהה ארבעה סוגי מזג, שהם חלק מההתנסות האנושית וקובעים, לטוב ולרע, את הדרך בה אנו מגיבים. כדי להבין את העניין, ישנו סיפור שנועד להדגים את האידיאל:

הרגזן, המלנכולי, האופטימי-המוחצן והאדיש, טיילו יום אחד ולפתע נתקלו בקיר בגובה 3.5 מטרים, שחסם את דרכם. הרגזן, במהירות וללא היסוס, היכה בחומה ללא רחמים וללא מעצורים, בניסיון ליצור דרך אל הצד השני. המלנכולי, נאנח, הניד בראשו, התיישב על הקרקע, והתייפח, על כך שמסעו הוכשל ונכנע לחיים בצד הזה של החומה. כשהאופטימי-המוחצן , ראה את הקיר אמר, "טוב, די טוב כאן, בצד הזה של החומה, ירוק, הפרחים צומחים ויש אוכל. בואו נערוך פיקניק. " האדיש, השתהה, יותר מהאחרים, השקיף ובשיטתיות, תוך תהליך מדוד של ניסוי וטעיה, ניסה למצוא דרך לעבור – מעל, מסביב ומתחת לחומות.

כל אחד ודאי יכול להזדהות עם אחד (או יותר) מסוגי המזג הללו, עם קצת חשבון נפש, אנחנו יכולים להנהן ביודעין לאיזה סוג אנחנו משתייכים ולאיזה אנחנו לא. בכל מקרה, אל דאגה, יש עוד תקווה.

כרצי אולטרא מרתון, מה אתם חושבים? איזה טמפרמנט מתאים ביותר עבור המסע הזה? אני מניח שניתן ליצור מקרה, בדרך זו או אחרת, עבור כל ארבעת הסוגים, אבל, בסופו של דבר, זה לא משנה הרבה.

ומה לגבי הצד שניתן לטיפוח במשוואה?

מה לגבי הנטייה שלנו?

זהו לקח שלמדתי רק כשהתחלתי לרוץ וזה עשה את כל ההבדל. חוקרי מדע הנוירו, חקרו באופן אינטנסיבי וממצה בעשר השנים האחרונות, בדיוק את הנושא הזה: מה יש, במוח האנושי ובמערכת העצבים, שגורם לנו להיות שונים, ייחודיים, ניתנים לזיהוי, ותכליתיים? האם ישנם היבטים מסוימים במהות שלנו, שלא ניתנים לשליטה (מזג) ומה הם אותם היבטים שניתנים לשליטה (נטייה)? ליתר דיוק, כיצד אנו יכולים לפתח את הנטייה להיות רצי אולטרא מרתון מוצלחים למרות ובגלל המזג שלנו.

אני מעז לומר כי יש ארבע תכונות נרכשות, לרשות כל אחד מארבעת סוגי המזג, שיובילו להצלחה בריצות אולטרא והן תוצר לוואי בלתי נמנע של ניסיון, עבודה קשה ומעט מזל – קבלה, סבלנות, כושר התאוששות וביטחון.

חשבו על רצי האולטרא מרתון שאתם מכירים, המוצלחים יותר, כמה סבלנים הם? האם הם מוכנים לקבל את מה שיש, ומה שאין? האם הם יכולים להתאושש מן המצוקה מבלי להתבכיין? האם הם יודעים שהם טובים?

כשלוקחים כל אחת בנפרד, 4 התכונות הללו הן פשוט פיסות של פאזל. עם זאת, על ידי הרכב נכון, ביום הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון, התכונות האלו יכולות להוביל אותנו לדברים גדולים שאנחנו לא יכולים להעלות בדמיון שאנחנו מסוגלים. וזו תזכורת נוספת ליופי של הספורט הזה.

תתמודדו עם זה, אתם תקועים עם המזג שאתו יצאתם מהרחם, באשר הוא, ואתו אתם יכולים לצמוח ולהתפתח – בעזרתו או למרות נוכחותו. אבל את הנטייה ניתן לטפח, אפילו בגיל 88, אם אתם סבלנים, מקבלים, עמידים, ובטוחים שאתם יכולים להגיע להצלחה גדולה. אתם פשוט צריכים לעשות את זה.

תרגום המאמר Temperament and Disposition מאת Andy Jones-Wilkins