שבוע בדיוק  עבר מתחרות ישראמן 2014 חברי הקרובים יודעים שאין לי פייסבוק , טוויטר, או אינסטגרם , ואני משתדל לשמור על המרחב האישי שלי לעצמי. בכל זאת החלטתי שאני חייב לכתוב על החוויות שעברתי לפני ותוך כדי התחרות, כדי לעזור לאחרים להחליט לעשות את התחרות הזו . התכוננו לתחרות, חברה טובה שלי יערה סיטבון ואני כעשרה חודשים בערך, תחת הדרכתו הישירה של רן שילון . היו לנו מחלוקות על הדרך , ולא תמיד הכל זרם חלק , אבל אני חייב להגיד שהוא המאמן המקצועי ביותר שפגשתי והאישיות שהשפיעה עליי לטובה, הכי הרבה בתקופה הזו של חיי.

למרות חוסר הניסיון שלי בספורט סבולת, בחרתי בתחרות הזו ממקום של אגו , להוכיח שאני מסוגל ללכת על תחרות שיצא לה שם של מקום לסבול בו , שהקשוחים הולכים להתחרות בו .. רן כמובן לא ממש התרגש ואמר שזו ״ תחרות נפלאה ״ ויש לנו מספיק זמן להתכונן ולבוא ממש מוכנים למרחק המלא.

שבוע לפני התחרות הייתי חולה בוירוס מהגיהנום שהחליט לתקוף לי את הבטן ועצם התחרות היתה בסימן שאלה גדול מאוד מבחינתי , שכבתי במיטה חמישה ימים והכנסתי בקושי ליטר נוזלים ביום לגוף. הרגשתי חלש מאוד בתקופה שבה הייתי צריך לככב . גם כאן רן נשאר בשלו ובחר להסתכל על חצי הכוס המלאה ולומר לי ״שמזל שזה תפס אותי שבוע לפני התחרות ולא בשבוע של התחרות״ ושאני "אתאושש לחלוטין ואתחרה כמו גדול״.

זיו, מאמן הרכיבה שלי, אף טרח לכעוס עליי, איך אני מעיז להוריד משקל לפני התחרות ושאם בזכות זה אעבור אותו בעליות הלך עלי .

ההתרגשות לפני התחרות הביאה אותי לקצה כשהגענו לאילת לא נרדמתי בלילות שלפני התחרות , לא צחקתי עם החבר׳ה כהרגלי בקודש ,ואכלתי מעט מידי .. ואם זה לא מספיק, יומיים לפני התחרות גילתי שצמיג התחרות החדש שקניתי מחורר , השפיץ בגלגל הקידמי שבור וכל הניסים והנפלאות האלו קורים אחרי שהאופניים היו בבדיקה . מצלצל בחרדתיות למאמן שלי ואומר לו שהקלות בה דברים יכולים להשתבש בתחרות ולגרום לך לא לסיים היא בלתי נסבלת מבחינתי . התאמנתי כמו מטורף , הקרבתי לא מעט דברים כמו חיי משפחה , זוגיות ותחביבים אחרים, כדי להצליח ובסוף תקלה שלא תלויה בי עלולה להרוס לי את התחרות. הוא מצידו מדבר איתי על הדרך שעשיתי וזה מה שחשוב, והתחרות היא רק עוד אימון ארוך במהלך החיים הפעילים שלי .. להגיד שהאסימון ירד באותו הרגע ושזה עזר, יהיה שקר, אבל מנסיוני עם רן צריך לתת לדברים לשקוע ולחלחל.

יום התחרות הגיע ואכן הניסים והנפלאות ממשיכים לקרות לי גם במהלך התחרות. סגרתי את הסקוץ של חליפת השחייה לא מספיק טוב ואני מדמם לי מהצוואר החל מהדקה העשרים , הצ׳יפ משתחרר לי מהרגל ואני נלחם לחבר אותו חזרה תוך כדי שחייה ומאבד זמן יקר, בתחנת ההחלפה מהשחיה לרכיבה נקרע לי הריצרץ וחלק מחליפת הטריאתלון ואני נאלץ ללבוש את המכנס ספייר שלי, איבדתי זוג גרביים ואני משאיל ממתחרה אחר, נתקעתי עם כאבי בטן בשעה החמישית לתחרות, אחרי שאני לא מסוגל להכניס עוד ג׳לים, מה שלא היווה בעיה באימונים ואני נאלץ להרים כריך שנפל לאחד הרוכבים כדי לרפד את הקיבה ולהמשיך לקחת עוד ג׳לים …

כל התקלות האלו הם מיני משברים איתם למדתי להתמודד במהלך אימוני הקבוצה המגוונים שלנו בים , בהדר יוסף השנואה עליי , בבן שמן האהובה ובעוד אין סוף נקודות רכיבה נפלאות. כשיצאתי לריצה וראיתי שאת הזמן שתכננתי לסיים את התחרות כולה, לא אצליח להדביק, משהו השתחרר בי , בפעם הראשונה בתחרות התחלתי להינות , לחייך , לדאוג לחברים על הדרך , הלחץ נעלם . נהנתי מכל רגע מהריצה שעברה לי בקלות ללא כאבים וסיימתי עם חיוך ענק על הפנים. סיימתי עם טעם של עוד, ושזו בהחלט רק ההתחלה ..

תוך כדי הריצה התחלתי לחשוב על הדברים שרן אמר ״התחרות זה נחמד אבל מה שבאמת חשוב זו הדרך שעשית״  והוא צדק , למדתי לשחות לרכוב ולרוץ חזק ומשוחרר ועם הניסיון זה יבוא לידי ביטוי לא רק באימונים אלא גם בתחרויות . אני בהחלט מתכנן להתחרות חזק יותר בתחרויות סבולת כאלו ואחרות ואפילו להינות מהם עם הזמן ולא לתת להם לשתק אותי .

אז אם אתם מתכננים לכם תחרות חצי איש ומעלה, אני ממליץ לכם בחום על אילת .אין כמו לראות את המאמן שלכם מחייך ולשמוע אותו צועק לעברכם בעברית בקילומטר ה-38  – ״יחסית לזקנה שלא יודעת לרוץ אתה רץ לא רע״ וחבורת נערות מצחקקות לדבריו .

IMG_3337  IMG_3355

ניקי פרימו