מחקר שנעשה באוניברסיטת אינדיאנה מצא כי חיזוק שרירי השאיפה על ידי ביצוע תרגילי נשימה יומיים למשך שישה שבועות מפחית משמעותית את כמות החמצן ששרירים אלו דורשים במהלך אימון, וככל הנראה מפנים יותר חמצן זמין לשרירים אחרים.

לואיז טרנר, חוקרת במחלקה לקינסיולוגיה, טוענת שפעולת הנשימה במהלך פעילות סבולת, כגון ריצה, שחיה או רכיבה על אופניים המבוצעים בעוצמה מירבית, יכולה להחשב כ 10 עד 15 אחוזים מצריכת החמצן הכוללת של ספורטאי. בזמן שאימון שרירי השאיפה (IMT) הוכח כמשפר ביצועי ספורט סבולת, המחקר של טרנר מנסה לשפוך אור על האופן בו ה IMT עושה את זה.

"מחקר זה מסייע לספק תובנה נוספת לתוך מנגנוני הפוטנציאל האחראים על שיפור ביצועי סבולת בכל הגוף, שעליהם דווח ב IMT," היא טוענת.

על המחקר: • מחקר פלצבו מבוקר אשר כלל 16 רוכבי אופניים גברים בגילאים 18-40.

• IMT כרוך בשימוש במכשיר המוחזק ביד, המספק עמידות כאשר שואפים דרכו והדורש שימוש רב יותר של שרירי השאיפה. למחצית ממשתתפי המחקר, המכשיר IMT נקבע ברמה שסיפק התנגדות כאשר הנבדקים שאפו חזק ומהר. במשך שישה שבועות הם לקחו 30 נשימות באופן זה, פעמיים ביום. רוכבי קבוצת הביקורת עשו את אותם התרגילים כאשר הIMT מותאם לרמה מינימלית.

• לאחר שישה שבועות, כאשר משתתפי המחקר חיקו את הנשימה הנדרשת לפעילות מאומצת ברמה נמוכה, מתונה ומירבית, שרירי השאיפה דרשו כאחוז אחד פחות חמצן, במהלך אימון בעצימות נמוכה וכ 3 עד 4 אחוזים פחות במהלך אימון בעוצמה גבוהה. השרירים זקוקים לחמצן כדי לייצר אנרגיה. המחקר של טרנר גם מסתכל על הרכיב הבא של המשוואה הזו והוא האם יותר חמצן למעשה מופנה לשרירים אחרים, במיוחד אלו של הרגליים, משום שפחות חמצן נמצא בשימוש על ידי שרירי הנשימה. IMT כבר מנוצל בקרב אנשים עם מחלות ומצבים ריאתיים, כגון אסטמה, COPD וציסטיק פיברוזיס, וכן משווק כאמצעי לשיפור ביצועים אתלטיים של רוכבי אופניים, רצים ושחיינים.

טרנר מציגה את המחקר שלה, "אימון שרירי השאיפה מפחית את כמות חמצן הנשימה במהלך אימון" במפגש השנתי שהתקיים ביוני 2010 בקולג' האמריקני לרפואת ספורט. המחברים שהשתתפו הם טימותי ד מיקלברו, ג'ואל סטג'ר ורוברט פ צ'פמן מאוניברסיטת אינדיאנה; וסנדי טקלנבורג-לונד, מאוניברסיטת נברסקה ווסליין.

תרגום מאמר Inspiratory Muscle Training and Endurance Sport Performance מאתר science daily